אחיטל הוצאת ספרים
בית אבי
הספר מתאר סאגה משפחתית ענפה ומיוחדת של משפחת סיבהי מכפר בתימן ועלייתם ארצה
תקציר ספרה של מזל דוד-סיבהי
הספר מתאר סאגה משפחתית ענפה ומיוחדת, את קורות משפחת סיבהי מהכפר חדר שבאזור כולאן שבתימן. מזל מספרת על חיי המשפחה, ועל אביה, הרב שלום סיבהי אדם בעל שאר רוח. מזל מתארת את החיים בכפר, את מעשיו ופעילותו של אביה, הן בחיי היום-יום והן בהיותו רב המציל ילדות יתומות באמצעות חתונות פיקטיביות ליהודים, על מנת שלא יהפכו למוסלמיות. כמו כן מזל מספרת על אמה, נדרה, מעשיה הרבים למען משפחתה ועל שגרת החיים בכפר.
בספר תיאור המסע המסוכן בדרך לעדן, לקראת העלייה ארצה. רוב בני המשפחה יצאו בשיירה בדרך לא דרך, אך בשל מחלת אחד מבני המשפחה והולדת תינוקת היו אנוסים הרב שלום סיבהי, אשתו וחלק מילדיו להישאר בעדן. לבסוף, בינואר 1930, קיבלו אישור לצאת מעדן ובסופו של דבר הגיעו לראשון לציון.
מזל מתארת את התאקלמות המשפחה בעיר, לימודיה בבית הספר "חביב", אך בעיקר את פועלו של אביה הרב בקרב יוצאי תימן, עזרתו לציבור ומעשיו להתערות בחברה הישראלית ואת קשיי הפרנסה. אביה, למרות הסמכתו לרבנות בתימן, לא חפץ לעסוק בכך לפרנסתו, וניהל חנות מכולת, בעוד אשתו מגדלת פרה ומוכרת את החלב. הרב חיתן זוגות, עסק בשחיטה, גישור ופישור בין ניצים, שידך זוגות, הקים בכוחותיו הדלים בית כנסת ותחזק אותו, כתב שירים, התכתב עם אנשים שונים ובעיקר תרם רבות מרווחי המכולת המועטים לנזקקים.
מזל אולצה להתחתן בגיל צעיר וילדה לבעלה שתי בנות. חייה לא היו קלים, והזוג ניסה את מזלו במקומות שונים עד שלבסוף הגיעו להכשרה "גאולים" בכפר הדר. מזל סבלה מאוד מבעלה, והחליטה לברוח ממנו. במשך שנים עבדה בבתי חולים: פיינסטון ברמות השבים, לווינשטיין, מאיר ובבית רבקה על מנת לפרנס את עצמה ואת בנותיה. לבסוף זכתה לגירושין מבעלה.
לימים מזל התחתנה עם פרדי דוד וילדה לו שתי בנות ובן.
אביה, הרב שלום סיבהי, נפטר בשנת 1956. כאות כבוד והערכה על פועלו האדיר של הרב למען יהדות תימן בראשון לציון, על תרומתו הנכבדת למען העיר ותושביה, על אישיותו הנשגבה של איש האשכולות הנדיב ואוהב האדם, זיכוהו פרנסי העיר ראשון לציון בכבוד והעניקו לאחד הרחובות הסמוך לביתו את שמו. עיריית ראשון לציון כתבה על השלט: רחוב הרב סיבהי – רב העדה התימנית בעיר (1879 – 1954).
מזל ממשיכה בתיאור חייה של אמה, נדרה, במשך השנים שלאחר פטירת הרב ומציירת את דמותה הססגונית והמיוחדת, הנדיבה ובעלת החן שהקסימה את כל רואיה. נדרה נפטרה בשיבה טובה בשנת 1992.
בספרה, מזל סוקרת, אמנם לא באריכות, את קורות בני משפחתה הרבים, דודיה ודודותיה, אחיה ואחיותיה ובני משפחתם, וכן מספרת בקצרה על חמשת ילדיה.
ראיינה וכתבה: אביבה אבן חן
ערך: מרדכי אבן חן
ציור הכריכה: יצחק גרינפלד
עיצוב כריכה: שרי סידון