מסע חיי

סיפורה של הלנה סבניוק, 2013

נחלצתי מן התופת ושרדתי את אימת השואה, כשאני בורחת אל היערות עם חבריי ומתחילה מסע נדודים מפרך אל אוזבקיסטן הרחוקה. המסע נמשך חודשים רבים בקור ובשלג כשאני יחפה ולגופי רק בגד קיץ. עברתי כפרים, עיירות וערים רבים בדרכי: גומל, טשקנט, ינגיקורקן, יורייבץ ועבדתי בכל שהזדמן: טרקטוריסטית, בשדות כותנה ובחינוך בבית הספר בסלובודקה. הודות לבית ספר זה זכיתי להכיר את בעלי היקר, אדם סבניוק.
בימי חיי הייתי עדה לתהפוכות ולסערות רבות שרגשו עליי ואיימו על חיי. חוויתי על בשרי את השואה הנוראה שפקדה את בני עמנו ונותרתי אוד מוצל מאש כשכל בני משפחתי: אבי, מנדל פינצ'וק, אחותי מאשה, דודים ודודות, בני דודים ויהודי עיירתי, נובה מיש, כולם נספו בשואה האיומה. אני נושאת זיכרונות כאובים בכל משעולי חיי והם חלק מזהותי – האירועים החשובים מונצחים בספר.
כאלמנה המטופלת בשני ילדים, אספתי את כל כוחותיי ועליתי ארצה. עקרנו לארץ חמה שבשפתה לא שלטתי, כי רק זו היא הארץ עבור יהודים. ילדיי זכו לחינוך במיטבו בפנימיית "אלוני יצחק" ובחלקי נפלה הזכות לעבוד במסגרות החינוך של הסוכנות היהודית, כאם בית, שכל תכליתי לדאוג לרווחת התלמידים ולקדמם בחיים. מאלוני יצחק עברתי לירושלים, למכון גרינברג, שבו עבדתי והייתי אם הבית. עשיתי חיל והצלחתי בתפקידי, כשאני מקדמת את בני הנוער לייעדם, סיום הכשרתם כמורים או כמדריכים מסורים בגולה.