לא הכול סיפרתי

קורות חייו של בנימין יאיר, יליד בלגיה, והשרדותו בשואה, 2009

כאשר החלטתי, סוף-סוף, להעלות על הכתב פרקי זיכרונות אלה, גם בהמלצת שלושת בניי, ובעזרת אביבה ומרדכי אבן-חן, לא חשבתי שהיריעה תהיה כה רחבה. ובכל זאת, יש דברים אשר לא העליתי על הכתב, אם מטעמי צניעות, ואם מטעמים פרטיים אחרים, ואיני מצטער על כך כלל וכלל.
תמונות רבות ומגוונות נשארו טמונות בלבי ובזיכרוני ואקח אותן עמי כאשר תגיע שעתי לפרוש מעולם זה.
ידעתי בתקופות חיי אירועים רבים, הן עצובים והן שמחים, אם לבדי ואם יחד עם רעייתי, רחל היקרה, שאין יום שאיני מתגעגע אליה. היא הייתה שותפה מלאה להצלחות ולאכזבות, ואני אסיר תודה לה מעומק לבי הדואב.
במשך השנים הצטברו בפינות שונות, בתיקים ישנים, במכתבים ששלחו בני משפחתי לקרובי משפחה והועברו לאחר מכן לרשותי וכן מאמרים וכתבות שכתבתי מעת לעת. לא המצאתי דבר ונצמדתי למאורעות כפי שקרו, ללא כחל וסרק.
נעזרתי במידת מה בבן דודי, שאול קובוביצקי, אשר העלה על הכתב פרקי זיכרונות. אני מזכיר אותו בתקופת הסתתרותי אצל פפה פול בבריסל. נעזרתי גם בכתב היד של דודי משה ז"ל, אשר הכתיב לי בצרפתית את הקורות אותו מעת מעצרו, עם רעייתו ובתו, ותקופת הכליאה במחנה הריכוז בפולין, ועד שובו לבלגיה, כאשר אחותי, גדולה, אף היא ניצולת שואה, נפטרה ממחלת הסרטן לאחר יסורי תופת, בתה עדית מצאה ערימת מסמכים ומכתבים, כולם בצרפתית, שפה שאינה מבינה, והיא העבירה הכול לידי. עד לאחרונה הם שכבו כאבן שאין לה הופכין, עמוק במגירות שונות, ומצאתי בהם עדויות וסיפורים אשר תרמו אף הם תרומה כבירה לכתיבתי.

בנימין יאיר – הלמן
הוד השרון, אפריל 2009